וְלֹא־יָסַ֨ף שְׁמוּאֵ֜ל לִרְא֤וֹת אֶת־שָׁאוּל֙ עַד־י֣וֹם מוֹת֔וֹ כִּֽי־הִתְאַבֵּ֥ל שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־שָׁא֑וּל וַיהוָ֣ה נִחָ֔ם כִּֽי־הִמְלִ֥יךְ אֶת־שָׁא֖וּל עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
און שמואל האָט מער ניט געזען שָאולן ביז דעם טאָג פֿון זײַן טױט, װאָרום שמואל האָט געטרױערט װעגן שָאולן; און גאָט האָט חרטה געהאַט װאָס ער האַט געמאַכט שָאולן פֿאַר אַ מלך איבער ישׂראל.
מצודת דוד
כי התאבל. רצה לומר: לפי שעם שהיה מתאבל על שאול, עם כל זאת נחם ה׳ וכו׳ ולא חש על אבלותו, לזה נעצב מאוד ולא בא עוד לפני שאול [אבל שאול בא לפני שמואל, כמו שנאמר לקמן יט]: